עשיתי הפקות שונות לטלוויזיה, עבדתי עם כמה מותגים מובילים של ביגוד והנעלה. 

באחד בימי הצילום התחילו לי בחילות. הרגשתי נורא. זה נשאר איתי שנה וחצי. סטיילינג נהיה ממש קשה כי חלק מהעבודה זה הרבה סחיבות ועבודה בחום.

הקורונה היתה עבורי נקודת מפנה שבה התחלתי "לחשב מסלול מחדש"…

תוך כדי העבודה בסטיילינג, הכרתי מקעקע שהסכים ללמד אותי את המקצוע.  

לימד אותי אצלו בסטודיו במתחם נוגה. ישבתי לידו במשך כמה חודשים עד שהרגשתי מוכנה, ואז התחלתי לקעקע אצלו. 

אני אוהבת צבע, אני אוהבת חיים, אני רוצה ליצור דברים שעושים שמח לאנשים, גם אם הם לא שמחים בהכרח. הייתי רוצה ליצור דברים שאפשר לראות מרחוק ויתפסו את העין. בגלל זה אני עובדת עם צבעים בוהקים. ואני ממש אוהבת את כולם. 

אני בנאדם שלוקח הכל בחיוב, באופטימיות. אני מאמינה שגם על הדברים הקשים והעצובים בחיים אפשר להסתכל מתוך משקפיים ורודות. אני מאמינה ששמחה היא השראה, מאמינה ש-you need to fake it until you make it. "לחייך בכוח". 

המחלה שלי מאוד קשורה למערכת העצבים, למוח ובסופו של דבר היא מאוד נפשית – הטריגרים שלה הם דיכאון, חרדות, לחץ… זה מעין גלגל כזה. המצבים האלה מזינים את המחלה והמחלה מזינה בחזרה את המצבים הנפשיים האלה.

כשהבנתי שפיברו זה מצב שישאר לכל החיים, החלטתי שאני הולכת לעשות מה שאני אוהבת. זה היה או זה או לוותר. לא ראיתי את עצמי גם חיה עם כאבים וגם עושה דברים שאני לא אוהבת. גם לסבול וגם לא להנות מעבודה שאני קמה אליה בבוקר? אז מה הטעם לחיים?

אני אוהבת להוסיף דמעות לדברים שנראים שמחים או סמיילי עצוב… זה אלמנטים קטנים, שמסביבם הכל תמיד נראה צבעוני ושמח. זה מאוד אני. אף פעם לא יראו עליי שאני חולה, לא ישמעו אותי מתלוננת או סובלת… אני לא רוצה לשדר סבל. אני בנאדם חייכן שתמיד לובש צבעוני, אבל אם חופרים עמוק עמוק- יש בי גם קצת עצב. 

מה נותן לך השראה? – הכל. אני מאוד מושפעת משנות ה90 וה2000 המוקדמות. אני אוהבת אופנת רחוב ואת המותגים הישנים, הקרטונז של פעם, אמנים מקוריאה… 

נולדתי ב97 אבל הייתי צריכה להיוולד ב-87 כדי להנות מהניינטיז 🙂 

אני אוהבת את המקעקעים מקוריאה כי אני מרגישה שיש פה משהו חדש, שאין בארץ, ואני הייתי רוצה להביא את האומנות הזאת לכאן. 

שואבת המון השראה מאמנים כמו אנדי וורהול, קית' הארינג, מאטיס, ואן גוך (האהוב עליי הוא "דוור"), פרידה קאלו. מספרים שגם לפרידה קאלו היה כנראה פיברו… היא היתה שוכבת במיטה מכאבים ומציירת.